הקיץ הגיע ויחד איתו הזמן לקלף את השכבות. לכתוב, להביע, למצוא את המילים שחיפשתי במשך כל כך הרבה חודשים. לא כתבתי כאן הרבה לאחרונה, אבל ידעתי שברגע שארגיש נכון לכתוב, הכותרת תהיה 'לב שבור, לב שלם'. כי ככה זה בחיים, לא?!
היה חורף לא פשוט. חורף של התמודדות עם אבא במצב בריאותי מאוד לא טוב. אבא שיצא מהבית בבוקר יום שלישי בחודש ינואר, ועדיין לא חזר בשל מצבו המורכב. אבא שתמיד אומר לי שהוא אוהב אותי, לפעמים הוא פה ולפעמים לא. ואני? הלב שלי שבור.
אבא שלי, אמא שלי, הבית שלי והמשפחה שלי, כולם עברו ועוברים טלטלות קשות. ועדיין, אנחנו מתמודדים כל יום ביחד עם מציאות חדשה. זה הלב השבור שלי. אך בחיים, כמו בחיים, כשיש מזל, הדעיכה מגיעה יחד עם צמיחה והתחדשות, ממש כמו שמחה ועצב המתקיימים במקביל. דברים קורים כל הזמן ובכל המישורים. ואני, חיה כבר חצי שנה עם לב שבור, שהוא גם הכי שלם שיש.
הלב השלם שלי, ולבו של הבן שלי, פועמים יחדיו בגופי. שניים בגוף אחד, הוא ואני. פועמים, מרגישים, צומחים ומתפתחים. אני נושאת ברחמי את בננו השלישי כבר כשמונה חודשים, יחד עם בן זוגי ושני הגוזלים שלנו במסע שלהם ושלנו בעולם.
כך הכל קרה לי, בלי לחשוב יותר מדי ובאמצע החיים. רגעי שמחה מדהימים יחד עם קושי עצום ולא מוכר, קושי שמביא עמו התבגרות מהירה והבנה קצת אחרת על החיים. הגעתי לרגע בו אני כותבת ומשחררת את העצב שהיה בתוכי באמצעות המילים לאוויר העולם, למרחב הוירטואלי, למקום בו רובנו חווים רגעים דומים, אותם רגעים מאושרים ומאתגרים.
בילוי תדיר בחוף הים עוזר לשטוף את המכאובים, מחבר אותי אל הדברים הטובים, ובעיקר מעניק איזון שבועי בין השמחה לעצב, בין היצירה לכאב. ההבנה כי זו המציאות שיש עליי לחיות ועמה צריך להתמודד, מאפשרת לי לצמוח, לפרוח ולאהוב. כי גם אם הלב כואב, מתמודדים.
היום אני מבינה שחיכיתי לרגע בו השמש תגיע, לרגע בו העצב יתחלף בתקווה. החיים בצמיחה, ואכן זה כך. עם כל העצב שהיה ועדיין קיים, אני מרימה את ראשי לקראת הקיץ הקרוב והתקופה שתבוא עלינו לטובה. הפרספקטיבות על החיים ומשמעותם מתחדדות והאנרגיות מנותבות למקומות הנכונים. היום אני כבר במקום חזק, במקום בו אני מוכנה לטרוף את העולם, שלי כמובן.
לקראת לידתו של התינוק שלנו (כן כן, שני בנים ובן ואנחנו מקבלים את זה באהבה עצומה), החלטתי לחזור ולכתוב באנרגיות מחודשות, אחרות, עם הרבה השראה ישנה וחדשה. תלאות החורף חיזקו אותי באופן שאין לשער, ואני כאן במלוא כוחי, במלוא חשקי, ובמלוא אהבתי.
תודה לכם שהגעתם איתי עד לכאן.
התמונות שבחרתי הן של בובות מיוחדות, יצירות אמנות של שתי אחיות תאומות בשם Popovy Sisters. קצת שבור וקצת שלם. כמו כל אחד ואחת מאיתנו.
20 תגובות
liatbelzer
4 ביולי 2016 ב 15:49יש לך כתיבה שנכנסת עמוק לקישקע ועושה שם מהפיכות..פוסט עצוב-שמח כמו החיים של כולנו. כמה מוכר, ובכל זאת היטבת לדקק את התחושות בצורה מופלאה.
מאחלת לך תקופה חדשה של אושר, הגשמה והמון חדוות משפחה ואם תרצי ילד רביעי-דברי איתי
אמא לשלושה שלא ויתרה..3 בנים+ בת (טום בוי) לקינוח
ימה
3 ביולי 2016 ב 21:35את מדהימה!
גם בחשיפה וגם בביטוי, והרבה מאוד בתחושות.
זה בטח לא פשוט לראות ככה את אבא, וכל המשפחה מטולטלת ומנוערת, ופתאום- מה המקום שלי? האם אני בת או שמא אני אמא או אבא? או אולי שניהם? אבל כמו שכתבת- מתוך השבר יש צמיחה ודברים חדשים שקורים,
ואני מאמינה שלפעמים הטלטול הוא זה שמעיר או יוצר עוצמות חדשות וחזקות מאוד, וטובות.
ואלו החיים, מטלטלים וקצת לא ברורים, אבל היופי שאנחנו בוחרים להשאיר או לקחת (בכיתי כשקראתי את המילים שלך שתמיד הוא אומר לך שהוא אוהב אותך, ולפעמים הוא פה ולפעמים לא)- הם אלו שעושים את החיים שווים כלכך.
חיבוק גדול, למרות שאנחנו לא מכירות,
מאחלת לך לידה קלה, שתביא מרפא וחוזק למשפחה כולה!
שירה גנני
29 ביוני 2016 ב 08:39ריגשת אותי מאד. מאחלת לך ימים שטופי שמש וכח וחוסן, רגעי חסד ורכות גדולה. תודה על השיתוף הכנה
Miss Garot
30 ביוני 2016 ב 10:48תודה רבה שירה.
ציפי
28 ביוני 2016 ב 21:57לירון היקרה. כתבת נורא מרגש וממש ככה, גם עצוב וגם ככ שמח. כואב על אבא שלך, ועל כולכם בשלו, על אמא שלך שאבא שלך כבר לא כמו שהיה קודם, והכל כואב. והבן שבדרך, איזו שימחה! חיים חדשים זה ככ משמח. אני שמחה שמצאת את האפשרות לשחרר ולהוציא דברים החותה, מחשבות ורגשות. אני מכירה את זה אצלי. יש זמן של שיבלול, ואחר זמן של פתיחה של מה שהיה ככ סגור. מקווה שזה יהיה אצלך לאורך זמן!!
Miss Garot
30 ביוני 2016 ב 10:50תודה ציפי! בהחלט היה זמן של שיבלול, ואני שמחה ששיתפתי. עכשיו מקווים לימים בריאים יותר :)
yonitzuk
28 ביוני 2016 ב 21:31כתבת מופלא. חיבוק
Miss Garot
30 ביוני 2016 ב 10:50תודה יונית. וגם על החיבוק.
maya
28 ביוני 2016 ב 20:06מרגשת.
Miss Garot
30 ביוני 2016 ב 10:51:)
מירי
28 ביוני 2016 ב 15:55דמעות ! ריגשת אותי חיבוק ענק
Miss Garot
30 ביוני 2016 ב 10:51תודה מירי
לירון
28 ביוני 2016 ב 13:44אהבה יפה שכמוך, כותבת כמו שאת מעצבת. חדה, רגישה ומעוררת התפעלות. אוהבת אותך.
Miss Garot
30 ביוני 2016 ב 10:52גם אני אוהבת אותך 3>
עדית
28 ביוני 2016 ב 12:22תודה על השיתוף. בריאות ושמחה.
Miss Garot
30 ביוני 2016 ב 10:52תודה עדית
hamudale
28 ביוני 2016 ב 12:12איזה פוסט יפיפיה. ויזואלית ומילולית.
יוצא מהלב ונכנס ללב.
על החתום, אמא לשלושה בנים ובן.
:)
Miss Garot
30 ביוני 2016 ב 10:53תודה :)
הדר
28 ביוני 2016 ב 11:54יקרה. הכתיבה שלך תמיד נוגעת הישר לתוך הלב והנשמה…
Miss Garot
30 ביוני 2016 ב 10:54תודה יקירתי 3>