עיצוב פנים לגיל השלישי – אותה הדירה בשינוי הדרת

עם השנים למדתי שהכל קם ונופל על תקשורת. זה אולי נשמע דרמטי כפתיח לפרויקט עיצוב פנים לגיל השלישי, אבל זה השיעור שלי. הפעם מדובר בזוג מקסים במיוחד מהמרכז, אנשים טובי לב ורגישים שליוויתי יד ביד ליצירת בית עוטף ונעים. לא עשינו מהפך, אלא השארנו את אותה דירה טובה, רק שדרגנו עם חומרי גמר איכותיים ופתרונות אחסון ותאורה שהיו חסרים.

אסתטיקה של ויסות ורוגע

אני כבר הרבה שנים בתחום הזה, ויש לי משפטים קבועים: הבית הוא המערה שלנו. אנחנו יצורים ביולוגיים. אני נמנעת מטרנדים, לא שמה טפטים בשביל הרושם, אלא יוצרת בית מיטיב שמאפשר ויסות חושי ורוגע. טרנדים? עדיף להשאיר למסעדות וחנויות.

עם אג’נדה כזו ליוויתי את הלקוחות בתהליך הפיכת הבית לנעים ומיטיב יותר. הייתה להם רצפת אבן יפהפייה אבל סדוקה, מטבח שהתיישן משנים של שימוש והיה אדמדם מדי, וחוסר אחסון ייעודי שיצר תחושת בלגן.

בשלב התכנון שקלנו גם רעיונות גדולים כמו קליניקה בבית, מטבח חדש בחזית הדרומית ועוד, אבל בסוף נשארנו עם המוכר והטוב. לפעמים להזיז יותר מדי קרקע לא מתאים, ובמיוחד בגיל השלישי, כשהמוכר והידוע תומכים באיכות החיים.

בסוף התקבל בית רך, תומך ושקט. בלי עומס או תחכום מיותר. מבחינתי זה הישג – מינימליזם חם שמשרה רוגע.

נקודות של אופי בחלל

אין כאן טרנדים מובהקים. הבית עוצב בתקופת הקורונה (2021/22), ועדיין אי אפשר למקם אותו על ציר הזמן – סימן טוב לכך שלא נגררנו אחרי אופנה עונתית. הפריטים הם קלאסיים ועל זמניים.

בסלון: ספה ניטרלית (דגם גונן שעיצבתי לבדוסה ב־2013), כורסאות קלאסיות מבד פשתן ירוק־מרווה של תומיק, שטיח וינטג’ אמיתי בסגנון זיגלר ממנצור בשוק הפשפשים. שולחן עץ מלא של תומיק מוסיף חמימות, ומזנון פונקציונלי עם מדפי עץ מעל מאפיינים את קיר הטלוויזיה.

בלי התחכמויות. פשטות מרצון תמיד היה הקטע שלי.

לעצב מתוך הקשבה

מודעות קשובה מלווה אותי תמיד. הבחירות בבית היו של הלקוחות עם הנחייה שלי. אני רק ייעצתי מה לרכוש ואיפה, וחיברתי את הכל יחד לחלל אחד הרמוני.

העמקנו, חקרנו, התלבטנו. אפילו הלקוחות אמרו בסוף שאולי הייתי צריכה יותר לתחום את הליווי לרכישות כי זה היה מתיש. עניתי בכנות: הבית נראה כמו שאתם הייתם עושים אותו. זה הטעם שלכם, לא שלי ולקח זמן להבין מה אתם אוהבים ורוצים. כמה בתים מעוצבים אתם מכירים שלא באמת משקפים את דייריהם? כאן זה הפוך וניכר בבירור. נעניתי בהסכמה.

לפעמים צריך ממש "לחצוב את הטעם" של הלקוחות מתוך האבן. זה דרש סבלנות, התבוננות והתמסרות. לא פעם אמרתי: "תשני על זה לילה" ומה שכנראה לא הבנתי אז, זה שלא לכולן זה פשוט.

להרגיש את הקצב

אל תטעו – נהניתי מאוד ללוות אותם. לפעמים זה הרגיש כאילו אני מבלה עם ההורים שלי (מתגעגעת לאבי שנפטר ב־2018 ועלה בזיכרון). זה היה נוגע ללב לשבת לאכול בויאטנמית בהרצל אחרי שרכשנו ספה לסלון.

את המטבח החדש תכננתי שיהיה מרווח ונעים, ומותאם לעבודה לשניים. את המטבח ייצרו נגריית בר אדון שאני סומכת עליהם שנים. שיש אבן קיסר עם כיור שקוע, כי ככה אסתטי ונקי יותר. הידיות – בחירת הלקוחות, בהמלצה שלי, של Furnipart אולי נראות לא נוחות אבל זו רק אשליה.

אחסון ייעודי למינימליזם מיטבי

מינימליזם הוא לא רק סגנון – הוא דרך חיים. רוב האנשים מוטרדים מעומס ויזואלי, ובגיל מבוגר הצורך בחלל נקי ומסודר הופך להכרחי. לכן דאגנו לאחסון ייעודי: במטבח – ארון מזווה גבוה, ארון נגיש לדייסון, ויטרינה יפה לכלים יפים.

במסדרון – ארון שירות עם מגירות לתיקים, מדף גדול עם ווים לתליית ג׳קטים ומעילים (כי לתלות על קולב זה מעייף ולא קורה במבחן המציאות). קרוב מספיק לשימוש יומיומי, בלי לסבך. ביחידת מאסטר – ארון קיר מחולק בסגנון His & Hers וארון קיר גדול בממ״ד המשמש כחדר אורחים לבן שחי בחו״ל כבר שנים.

שינויים בחדרי הרחצה

החלטה משמעותית הייתה להגדיל את חדר הרחצה הראשי כך שיהיה נגיש עם דלת רחבה ומקלחון מרווח. הרבה אנשים מהססים לדבר על זה, אבל כאן זה עלה ישירות מצד הלקוחות – וזה הפך את התכנון לפשוט וברור.

בנוסף, חדר רחצה נוסף הוקדש לנכדות – עם אמבטיה מפנקת. לראות סבא וסבתא שחושבים מראש על הרגעים האלה זה מרחיב לב. אלו גם שרותי האורחים ומרגישים כמו ספא שנעים להכנס אליו ולשהות בו.

תוספות מאוחרות

אני תמיד מביאה לכאן את האמת שלי. אשתף כי הפרויקט לא הסתיים הכי חלק. בשלב מסוים הרגשתי שהלקוחות שבעים ממני. זה קורה, וזה טבעי. עיקר העבודה כבר נעשתה, ואני ידעתי לשחרר מבלי להעיק.

את ההלבשה השלימו הספקיות שלי – שני בר יואב מרוזבד מרוזבד , עם וילונות פשתן רכים שנופלים עד הרצפה והוסיפו המון חמימות; ורינת טל ("סוקולינה") עם צמחים שנכנסו לבית והאירו אותו. הן מכירות את הויז’ן שלי ומביאות אותו עם טאצ’ אישי.

איך מסכמים פרויקט כזה?

שנתיים וחצי אחרי, חזרתי לצלם את הבית. ישבנו לשיחה פתוחה ויישרנו קו. זה חלק מהחיים ולפעמים יש הדורים.

ולשמחתי, ראיתי את מה שחשוב באמת – בית אמיתי, רגוע, תומך, שהלקוחות אוהבים לחיות בו. ושוב חוזרת למשפט שפתח את הפוסט – הכל קם ונופל על תקשורת. אז סיימנו בתקשורת טובה ומילים טובות וידיעה שהבית אכן מיטיב ותומך גם 3 שנים אחרי.

אהבת? כתבי לי בתגובות