הצבע הצהוב – על מוטיבים צהובים וחטאים בעיצובים

עוד בימי התיכון, למדתי על הצבע הצהוב שהוא חזק ואקסצנטרי. מה זה אקסצנטרי ובמה זה בא לידי ביטוי? אז למרות שאהבה לצבע היא עניין סובייקטיבי, ישנן המון תאוריות, מחקרים ועובדות מדעיות בנוגע לצבעים ולהשפעה שלהם על הצופה אשר חווה את הצבע בסביבתו.

צהוב הוא אקסצנטרי, מוחצן, בולט, עז ואגרסיבי. באמת. לכן צריך לדעת איך וכמה צהוב לשים בבית וכמובן להימנע משימוש רפטטיבי בגווני הצהוב.

קומפוזיציה 8 היא אחת מיצירות האמנות היותר אהובות עליי (אהובה, אבל נמצאת הרבה אחרי הפסל של ניקה מסמוטרקי, הפיאטה של מיכלאנג'לו, אפולו ודפנה של ברניני ויצירות שונות מזרם האקספרסיוניזם המופשט בארה"ב ועוד…), בעיקר בשל הגאומטריה הברורה אך מופשטת, הצבעוניות העזה והחלוציות שפרצה את גבולות הציור הפיגורטיבי הנאמן למציאות. קנדינסקי אף דיבר על עצמתו של הצבע הצהוב הברור והחד שמרגיש כאילו הוא פורץ לכיוונך דרך הציור, לעומת הכחול המעגלי שמכניס אותך פנימה.

צבע בולט ואגרסיבי, רצוי שלא ישתלט על הבית. צילום: לירון גונן.

פתאום זה מובן, מוניות צהובות בניו יורק. צילום: לירון גונן.

ציורים של קנדינסקי שצילמתי בסיור מרגש ב- MOMA ניו יורק. צילום: לירון גונן.

אני זוכרת את עצמי כנערה בת 16 יושבת בהשתאות יותר מחצי שעה אל מול קומפוזיציה 8 של קנדינסקי במוזיאון ישראל לאמנות בירושלים. אחד מהדברים הטובים שקיבלתי ממשרד החינוך הוא הסיורים הקבועים המוזיאונים במסגרת לימודיי במגמת תולדות האמנות בתיכון (ותודה גדולה לאופירה המורה שלי לתולדות האמנות אשר חשפה אותי לאינספור זרמים, אמנים ויצירותיהם).

גם בעיצוב פנים, הניגוד המושלם לצבע הצהוב הוא כחול, זאת משום שהוא קונצנטרי, מעגלי פנימה, רך ונעים. ניתן לראות לא מעט בתים מעוצבים במוטיב של כחול צהוב, כאשר ברוב המקרים מדובר בעיצוב יתר של בית ש"הקונספט העיצובי" שלו דורס את החוויה הנעימה של בית אמיתי, כזה שמכיל את דייריו וחייהם.

אני מתכננת לכתוב בבלוג על עיצוב יתר ובתים מהונדסים חסרי אופי וייחודיות, כל זה יקרה ברגע שאוכל לדעת מה מותר לי לרשום כאן ואיך.

אז איך לא לשלב צהוב בבית?  כמוטיב חוזר אשר מופיע ככריות, כיסאות (אם כל הכסאות בצהוב, אז שיהיו שונים אחד מהשני), ציורים, אביזרים וקירות. לא, לא ולא. מוטיב חוזר של צבע דומיננטי, הוא לצערי הדרך הפשטנית ביותר להגדרת קונספט. מה שכן רצוי, זה לתלות וילונות צהובים אשר ימשכו אותנו אל עבר החלון, הנוף והאור שעובר דרכו. עם זאת, אני לא ממליצה לשלב צהוב בחדר השינה בעיקר כי הוא חזק ואגרסיבי מדי לחללים שאמורים להכיל את העייפות שלנו בסוף היום ולברך אותנו ברכות בכל בוקר מחדש (מקסימום שידה אחת קטנה).

ולהלן דוגמאות לאיך לא לבנות קונספט בצהוב:

"את הספה האפורה, נקפיץ בעזרת שלוש כריות צהובות, שתי כריות שחורות וכרית אחת עם איורים בצבע צהוב"
"הכיסאות יהיו צהובים, וככה הם יתכתבו עם הארון העליון הצהוב במטבח והכריות שעל הספה"
" איזה נהדר! יש בציור הזה צהוב, הוא יתאים לנו לכריות בסלון"
"במבואה נשים מראה עם מסגרת צהובה, זה מתכתב עם הצהוב שיש לנו בחלל הציבורי. איזה קונספט נהדר!"
"חשוב להמשיך עם הרצף העיצובי, לכן נשלב צבע צהוב באמבטיה של הילדים. קרמיקה צהובה תהיה נהדרת עם הלבן והאפור"
"אם כבר קונים פוף ישיבה סרוג לחדר הילדים, לפחות נתאים אותו למדפים הצהובים ולווילונות עם האיור הגאומטרי הצהוב"
"אגרטל צהוב בפינת האוכל יעשה ממש טוב לשלחן ולכיסאות הצהובים"

אז אם המעצבת שלכם אמרה את כל המשפטים האלה (או את רובם), זה סימן שכדאי לשנות חלק מהבחירות ולגוון קצת. צהוב לא יכול להגיע בכל כך הרבה מקומות בבית, הוא יציק לכם, יעיק עליכם ובעיקר ישתלט לכם על  עיצוב הבית. רצוי שצהוב יהיה מופע חד פעמי בחלל ואם בא לכם, אז גם למתן אותו עם גווני תכלת נעימים, או ורודים מתקתקים שישאירו את הצהוב כאלמנט בודד ולא כמוטיב חוזר.

אני מציעה להימנע מקונספט המתבסס על צבע. רצוי להגדיר את הקונספט דרך תחושות, סגנונות, מקומות ואוירה. כשיודעים להגדיר את כל אלו, יודעים איך לבנות את הקונספט ואילו צבעים וחומרים לשלב בחלל. לדוגמה, דירת 2 חדרים שאני עובדת עליה כרגע, הוגדרה כלופט פריזאי מואר ובמונוכרומטיות בהירה. מתוך הגדרת הקונספט, כבר ניתן להבין מה לא יתאים לבית ומה כן. דירה מוארת, חלונות בלגיים ללא תריסים (ובטח שלא ארגזי תריס גלילה), וילונות בהירים חצי שקופים, פרקט עץ בהיר, מטבח בצבע כחול רויאל כהה בשילוב שיש קררה.

דרך אגב, המטבח הזה מציג בצורה טובה את הגישה החדשה לעיצוב מטבחים, שהיא שילוב בין חומרים שונים וטקסטורות, אלמנטים ותחושות. המטבח המודרני הופך לאקלקטי. רק הסתייגות קלה ותהייה יש לי בנוגע למטבח הזה: לא קצת גבוה המיקרו/תנור העליון? איך ניתן לראות מה מצב האוכל בכלי? תקנו אותי אם אני טועה.

תכלת וורוד מאזנים את הצהוב. התמונה מכאן.

פוסט כזה חייב להסתיים עם הבלונד של מרילין מונרו ביצירתו האגדתית של אנדי וורהול. צילום: לירון גונן.

אסכם בכך שזהו חטא עיצובי להגדיר קונספט רק דרך צבע, ולא משנה באיזה צבע מדובר. בין אם זה כחול/ אדום/צהוב, אף אחד מהם לא יכול באמת להחזיק קונספט, צריך לדעת לשלב בין חומרים וצבעים ולפני הכל להגדיר את הקונספט במילים מופשטות.

מרגישים קצת מבולבלים? דברו איתי, שיחת טלפון לא תעלה לכם כסף ובהחלט אשמח לעזור לכם לעשות קצת סדר בבלגן הצהוב שלכם.