יש בתים ואנשים ברגישות גבוהה, עבורם עיצוב פנים במודעות קשובה זו הדרך היחידה. כי לחיות בעולם עם תודעה וחישה כזו, בטח ובטח להכנס לפרויקט שיפוץ בית ישן והפיכתו למרחב האישי-משפחתי שלך, דורש תנועה מאוד קשובה ומדויקת בעבודה יחד. וזה מה שהיה שפרויקט בטבעון.
רגישות גבוהה היא מתנה. למרות הביטוי המוכר "רגישות יתר" לדעתי אין דבר כזה רגישות שהיא מיותרת, פשוט השתיקו אותנו ודרשו מאיתנו להתעלם בכדי להמשיך כרגיל. אני רואה ברגישות הזו מתנה, וגם חולשה שיש ללמוד ממנה – הכל תלוי בסביבה.
לכן הבתים שאני מעצבת, הם קודם כל נעימים ופונקציונליים ורק אחר כך "יפים". כל בית מיוחד במינו מאחר ונוצר מתוך מודעות קשובה לצרכי הלקוח. תאמינו לי שלא עשיתי סטיילינג ליום צילום הזה והבאתי רק מצלמה עמה צילמתי, כל מה שכאן הוא אותנטי – מצרך נדיר וחשוב בימינו.
לבחור מתוך מודעות
לאורך השנים אני עושה דרך עם נשים ואנשים שבחרו בי לעיצוב ביתם. לעתים אני רואה משהו מעצמי בנשים שבוחרות בי כמעצבת. כנראה שבעיקר מתוך קריאה בבלוג, חיבה לקיים ולצמחי בית, וחיבור לאותנטי – כך לפחות אני רוצה להאמין.
את שלומית פגשתי בסוף 2022, אז הראתה לי את הבית שרכשו בן 40 שנה ושיתפה אותי קצת בחיי המשפחה שלהם ובמה שחשוב לה שיהיה בבית החדש שלהם. זו הייתה פגישת הכרות שעוררה בי סקרנות רבה לקראת הדרך החדשה בפרויקט בקרית טבעון. אשה רגישה וערה, קצת כמוני, ובית שהותיר רושם ראשוני סופר מאתגר ומורכב בפני עצמו.
אתגרים זה משהו שאני אוהבת, ומורכבות זו רק עוד הזדמנות להעמיק ולמצוא את היהלום החבוי. כי מעל לכל, יש את היופי הייחודי והחד פעמי בבית אותו עיצוב האדריכל יוסף ריבה עוד בשנת 1980. אחד האלמנטים היפים בבית הוא מדרגת הטראצו האדום המשתרעת לאורך 4 וחצי מטרים.
טראצו – לשמר או להעלים?
באמת שזו הייתה שאלת השאלות של הפרויקט, האלמנט שעורר הכי הרבה רגש ומחשבה לאורך כל שלב. בהתחלה חשבנו לשמר את ריצוף הטראצו, לאחר מכן הייתה מחשבה לכסות אותו בפרקט, שכנראה נבעה מפחד, ולבסוף הוא נותר ועבר שימור הכולל ליטוש ותיקונים מקומיים.
לא באמת הייתה אפשרות או סיבה מוצדקת מספיק בכדי "להעלים" אותו. כל אדני החלונות הפנימיים עשויים מיציקה זהה של הטראצו. גרם המדרגות היפהפה גם הוא טראצו אדום ורדרד, וכך כל מפלס הכניסה והמבואה. להעלים אותו לגמרי היה דורש עבודה סיזיפית וטוב ששימרנו.
כשחזרתי לבקר שנה וחצי לאחר האכלוס, הלקוחות שיתפו בהתרגשות שהטראצו הוא האלמנט שהכי מעורר התשאות בעיניי אנשים. אותו אלמנט שדרש שנכיר בו, זה המייצג את המהות של הבית והינו חומר טבעי, הסתבר כבחירה שהשאירה את הבית עם אופיו המיוחד ונראותו הזכירה והחד פעמית – תוצאה ישירה של עיצוב פנים במודעות קשובה.
אלכסון הוא אסון?
בבית בטבעון יש לא מעט אלכסונים, ובכדי להכיר אותו היטב, החלטתי למדוד את חללי הפנים בעצמי ולשרטט על בסיס התכנית המקורית בת ה-40 שנה. לפעמים אני לוקחת על עצמי אתגרים לא הכרחיים בכדי שיזדמן לי להעמיק ולהכיר יותר מקרוב. הכנתי תכנית מופשטת על בסיס השרטוט המקורי וניגשתי למדוד בעצמי כל פרט ואלמנט בבית.
יש משהו מיוחד בבית הזה. במפגש בין חללים, במיקומו מעל לשמורת הטבע של בית שערים, בעצי האלון העתיקים והמונסטרה הפראית של השכן שצומחים סביב, בטראצו שניבט מכל פינה, בחלונות הכהים, בגג המשופע, במדרגות שהן יציקה – זו הייתה אהבה ממדידה ראשונה.
העבודה המהותית עם ביטול האלכסון הדומיננטי, התבצעה על ידי מטבח של שלושה מקבילים. במקום לעבוד עם האלכסון של הקיר הצפוני, הוחלט לייצר מטבח שמשקיט מעט את כל הדרמה האדריכלית. יש מספיק אלכסונים בסלון ובגלריה, שדווקא המטבח שהינו אזור פעיל למדי התיישר לפונקציונליות נקיה.
בתכניות תוכלו לראות את החלופות דרכן עברנו, בהתחלה עוד חשבנו להשאיר את המטבח עם אלכסון, אך עם הזמן וההקשבה לקולות שעלו, הבנו שזה אלמנט לא הכרחי שניתן ורצוי לבטל. הצעתי מקבילים ומשם הדרך הייתה ברורה.
עיצוב מטבח מקבילים מודרני בבית אקלקטי
המטבח היה הדבר הראשון המהותי אליו התכנסנו. חלופות שונות ייצגו רעיונות שונים, כאשר כל אחד מחזיק תדר אחר ולייפסטייל שונה. רק לאחר שהחלטנו על מערך המטבח ותכנית כללית, המשכנו לאפיון חומרים – לבן, פוגש ירוק יער שמהדהד את החוץ, פוגש ידיות פליז ושיש טראצו בגוון אבן. את המטבח ייצרו מטבחי רגבה ויצא ממש מעולה.
בנוגע לריצוף במטבח, התלבטנו המון. היה לנו ברור שנפרק את הטראצו כי אינו שלם במפלס הזה שבין כה נדרשות בו עבודות תשתית רבות. עברנו דרך מחשבות על ריצוף מאוייר, מרצפות בטון בצבע צהבהב וכל מה שאולי יוכל לעמוד לצד הטראצו האדום שחור הנוכח בסלון.
החלטנו על יציקת בטון אפור שתהיה קונטרסט טוב של חומר טבעי שתעמוד לצד הדומיננטיות של הטראצו (שגם הוא יציקה של חומר טבעי ושם הקו המקשר). בזמן השיפוץ הסתבר שאין גובה מספק ליציקה, ולכן בחרנו בריצוף מוצלח למדי שנראה כמו בטון ועושה שקט ואחידות בחלל ולא מתחרה עם האלמנט הדומיננטי.
מיקרו אקלים של צמחים ואנשים
שלומית, בעלת הבית היקרה והרגישה, מגדלת אינספור צמחים מאושרים. ביכולתה לחוש אותם ולדעת מתי הם זקוקים למים או לטיפול. לדבריה, במהלך הסופ"ש היא משקה אותם קבוצות קבוצות, כל אחת בזמנה. כל פינה מקבלת את היחס שלה. האמת שהתפעמתי, ועוד יותר שמחתי שהגעתי לביקור כשהבית כבר שלם ופועם וכולם, אנשים וצמחים, מאוקלמים היטב.
טיפוח נכון של צמחי בית, מזמן אותנו להתבונן בהם ולקשיב לצרכים שלהם, ותוך כדי תנועה ועונות השנה גם לחוות אותם משתנים. וכשאנחנו בחיבור הזה, אנחנו גם מתבוננות בעצמנו. כשאנחנו בטוב, גם צמחי הבית שלנו בטוב, וכנראה גם שאר בני הבית. זה מיקרו אקלים בהתגלמותו.
חלל פנאי עם נוף להר הכרמל
המפלס התחתון של הבית כולל המון תנועה והשתנות, החל מהכניסות השונות לבית, דרך המטבח הפעיל ופינת האוכל בה מארחים די הרבה. מה שהופך באופן טבעי את המפלס העליון לשקט יותר. שם יש מרפסת פנימית שכולה נוף והשראה, חדר עבודה בגלריה מעל לסלון, חדרי שינה ומרפסות. המפלס הזה עם תדר אחר של אינטימיות ושקט על רקע צבעים בהירים.
פרקט בהיר כיסה את מה שהיה מתחת לשטיח מקיר לקיר שנפרש שם במשך 40 שנה. דלתות לבנות, פנלים פולימריים ומעקה אחד בגוון אפור כהה ירקרק, על רקע של גג עץ צבוע לבן שבור וחלונות עם פרופיל שחור.
החלון העיקרי בקומה הזו כמו ממסגר את הנוף של הר הכרמל הניבט מדרום-מערב לטבעון, וממוקם במרפסת הפנימית שהפכה למרחב מעורר השראה. שם בחרנו בריצוף מאויר יפהפה מהחנות של ענבל אריחים מאויירים, למרחב בו יש כיור שירות על בסיס עץ שבנה בעל הבית, לטיפול בצמחים כמובן, ושולחן שרטוט אדריכלי וינטג' שמזמין ליצירה שקטה וזורמת.
"מצאנו בית ישן בטבעון, מבנה עם המון אופי ופוטנציאל. רצינו עיצוב פשוט ונעים, שיהיה צנוע.
אל לירון הגענו ממש במקרה דרך פוסט על צמחים. התחברתי לכתיבה שלה והתקשרתי. הרגשתי שהחיבור האישי היה מיידי והתחלנו לעבוד.
הבית כולו היה אתגר, להבין ולהכיר אותו, לדמיין אותו, לנקות חלק מהאופי שלו ולשמור על חלקים אחרים. עבדנו על הפונקציונליות של הבית עם שינויים קטנים אבל חכמים ולא סטנדרטיים שפתחו ואיפשרו זרימה שהייתה חסרה במטבח ובחדרים.
אתגר עיקרי היה לתכנן את אזור המטבח ופינת האוכל, בהם הושקעה הרבה עבודה ומחשבה לכל אורך התהליך. אתגר נוסף היה ריצוף הטרצו בבית – ריצוף כהה ודומיננטי שהחלטנו בחשש להשאיר, והיום אנחנו מאד שמחים על זה.
לירון היתה איתנו בכל התהליך. כשהיה צריך הובילה אותו, וכשהרגישה נכון הלכה לאחור ונתנה לנו להוביל. התהליך המשותף היה זורם ומאוזן וקיבלנו בית שאנחנו מאד אוהבים. בית שיש בו הרבה מאיתנו והרגשה שתמיד גרנו בו. בית עם הרבה אופי."
שלומית ואסף, קרית טבעון
מנוחה ונחלה ביחידת המאסטר
לא כל בית הייתי רוצה לעצמי, אבל הבית בטבעון בהחלט מתעלה מעל לכולם. בעיניי זה הסיפור הקלאסי של הברווזון המכוער – ההוא שלא שייך, שנראה חריג ולא מבטיח, ושאמא שלו עצמה דחתה אותו רגע לפני שהפך לברבור יפהפה. אז ככה הבית בטבעון שהיה עמוס לעייפה, מלא באלכסונים ומדפי בטון, שטיח מקיר לקיר וריצוף טראצו שצריך רגע להתרגל אליו.
ולכן, אלו שהיה להם האומץ לבחור בברווזון המכוער והותיק הזה, וראו בו פוטנציאל ויופי ובחרו להגשים עמו חלום של בית למשפחה שלהם, זוכים להגיע למנוחה ונחלה בבית כה מיוחד ונעים. עם יחידת מאסטר מפנקת שבכל פעם שיצאו ממנה יראו את הר הכרמל בעוצמתו הבלתי נגמרת.
לפעמים צריך לצאת מהקופסה ולהחליף אותה באחרת. חדר הרחצה ביחידת המאסטר היה בגובה 200 ס"מ בלבד, מה שהפך את התכנון למאתגר במיוחד. בשלב מסוים בביקורי באתר הצעתי לעשות הצרחה (אוהבת את המילה הזאת!) בין שני החדרים מה שהפך לחדר רחצה מפנק ומרווח.
עיצוב חדר שינה למתבגר
בעיצוב חדרי השינה לשני הבנים המתבגרים כמעט ולא התערבתי. יש להם אופי וטעם משלהם וכל חדר מספר את הסיפור שלו. תפקידי היה לייעץ במיקום חשמל, תאורה וחומרי גמר בסיסיים, כאשר מירב התהליך היה בשיח בין ההורים לילדים. את מיטת הבמה בחדר השינה בנה האב יחד עם הבן, וכך גם את המתקן עליו מונחות הגיטרות.
מדהים אותי כל פעם מחדש כמה ההבדל תהומי בין הלפני לאחרי בבית הזה. אחת הדוגמאות הבולטות הן חדר השינה הזה שהיה חשוך וצפוף והפך לממלכה קטנה של נער מתבגר בשנת 2025. מה שמוכיח שמאוד קל להרוס ולחרב הכל, אך עבודה עם הקיים משאירה משהו מהקסם הישן ואולי מאפשרת לחיים ישנים לשוב ולהתחדש.
חדר השינה הנוסף של הבן הצעיר יותר הוא שני חללים המחוברים זה לזה. שוב פשטות ופונקציונלית המגובים בטעם משובח ובאבא שבונה ויוצר רהיטים על ילדים, הופכים את החלל לכה מיוחד. אגף אחד מיועד לשינה והשני לגיימינג, נגינה ואירוח.
האם שמתן לב שחדרי השינה משופעים במיטות זוגיות? זה בעיניי דבר שיש להתייחס אליו – סימן ברור שחיו כאן זוג אוהב, סבא וסבתא שאירחו בלב רחב את ילדיהם ונכדהים. לא משהו שעבר לידי, אלא נגע בי עמוק עוד בביקור הראשון שלי בבית הזה. השפע מורגש בכל פינה, חודר דרך השטיח העייף שפרוש מקיר לקיר ומדפי העץ המרובים.
משרד ביתי ומרחב לתרגול יוגה
אחת הפנינים השקטות של הבית, כזו שנסתרת מהמרחב בעודה צופה על הכל מלמעלה דרך צמחים טרופיים עבותים. מוט מתח תלוי מקורת העץ, שטיח טבעי מונח על הרצפה לצד משקולות ומזרן יוגה. חלון דרומי מביט אל העץ ומשמש כמקום לדברים הנוגעים בתחביבים ועיסוקי היומיום.
שולחן מחשב פשוט ולצדו שני כסאות וינטג' שונים אך דומים, מאפשר עבודה לבד או בזוג. מעל לכל תלוי מדף ועליו כל מה שעמוס ויזואלית אך נחוץ בהישג יד. תאורה היקפית ותאורת עבודה מאפשרות לחלל הזה לתפקד גם בשעות הערב.
סיכום שהוא לא הסוף
לבית בטבעון והאנשים שחיים בו, יש מקום מיוחד בלבי. הבטחתי שכשאהיה באזור אגיע לקפה, כי תמיד נעים לי בחברתם והבונוס הוא שאני כל פעם מחדש מתפעלת ממרחב המחייה הקסום הזה.
בדברים שכתבו הלקוחות על העבודה עמי, הכי אהבתי שציינו את התנועה הזו שבה ידעתי מתי להוביל ומתי לאפשר להם להוביל בעצמם. עבודה נטולת אגו מאפשרת לקיים את המהות של עיצוב פנים במודעות קשובה. יש מודעות לתהליך ולמה שקיים על פני השטח והקשבה לזה בזמן אמת.
שנים שאני הולכת בלב שלם אחר הרעיון של עיצוב פנים בר קיימא וקיימות בעיצוב פנים, עליו כתבתי בבלוג ובמדורים שלי במאקו ליבינג ואתר YNET. אך כעת, משבגרתי, אני מבינה שקיימות בעיצוב פנים (עבורי), היא להיות אותנטית וקשובה לתהליך העיצוב לאורך כל הזמן. לסנכרן בין המקצועיות שלי, לצרכים האנושיים של הלקוחות שלי.
עמוק אל תוך התכנון, וחודשיים לפני תחילת השיפוץ, נפצעתי קשה בכף רגלי בתאונת גלישה. 3 ימים בבית חולים, שבוע על קביים (וזה רק כי איבדתי סבלנות לזה) ופגיעה עצבית ומוטורית שנותרה בכף רגלי מאז. סה"כ חצי שנה שהסתובבתי בעולם עם פצע פתוח שהפך לנמק שהשלתי ואז נסגר. עברתי ימים קשים. כל מערכות הגוף שלי היו במשבר, ויכולת הריכוז והעבודה שלי נפגעו זמנית.
ומדוע זה רלוונטי לכאן? כי בסופו של דבר עבודה בין אנשים דורשת הבנה, הכלה והדדיות, סובלנות וקבלה. וכעצמאית נטולת זכויות בביטוח לאומי, המספקת שירות ללקוחותיה ומגיבה לאט מהצפוי, שלומית ואסף לא ויתרו עליי ולא התלוננו. לשמחתי, הם ראו אותי ברגישות וחמלה, מה שלא מובן מאליו בעולמנו כיום, ולכן לתמיד אהיה אסירת תודה על זה.
אם הגעתן עד לפה – תודה!
השאירו לי תגובה, אשמח לקרוא :)
בקרוב יתפרסמו עוד סיפורי פרויקטים של הסטודיו
מתוך רצון לתת אור לעבודה שלי ולשוב לכתוב בבלוג
אין תגובות