עיצוב ורוד ופמיניזם של ילדות גדולות

כילדה לא אהבתי את הצבע הורוד. לא היו לי קוקיות ורודות, לא בגדים ורודים ואפילו הברביות שלי לא לבשו ורוד. כנראה שהייתי סוג של ילדה פמיניסטית. כי הרי מה זה כל הורוד הזה?

כילדה אני זוכרת את אבא שלי בונה ומנגר לי חדר חדש לקראת הולדתה של אחותי. הייתי בת שש ומשהו וסוג של טום בוי ואף אחד לא התייעץ איתי או שאל לטעמי בנוגע לסגנון הריהוט החדש. היום כמעצבת, אני יכולה להעיד על כך שזה לא קורה יותר. טרם פגשתי את ההורים אשר יעצבו חדר לבתם (הדעתנית) בת השש מבלי שאול לטעמה.

ובחזרה לרהיטים שאבא שלי בנה במו ידיו (המוכשרות) במרפסת הבית בשעות הפנאי שלאחר עבודתו. להנאתי וסקרנותי, נהגתי לצפות בו במרפסת הבית מרכיב פלטות בצורות שונות ובגדלים שונים והופך אותם לשולחן עבודה משולב עם ספריה, ארון בגדים גדול וכוננית פינתית עם מדפים פתוחים לאחסון. הכל היה טוב, יפה ומהמם, עד שהגיע השלב של הפרטים הקטנים. הרי זה ידוע שהפרטים הקטנים עושים את ההבדל בכל פרויקט, מהחפץ הכי קטן עד למבנה הציבורי הכי גדול. דוגמה הכי פשוטה היא שדרוג של שידה פשוטה בעזרת החלפת הידיות בלבד. שינוי קטן שמעושה הבדל גדול בדיוק כפי שהשתנו לנגד עיניי המשטחים הלבנים שאבי הרכיב ביסודיות.

פתאום, משום מקום, הגיעו לייסטים ורודים לכל הפינות והקצוות של הרהיטים, עם אבזור ורוד וידיות ורודות מפלסטיק עם עיטורי זהב. עד היום אני זוכרת לפרטי פרטים את חדר השינה שלי ואני זוכרת שלא אהבתי אותו בכלל, כי הוא היה ורוד. לא הרגשתי שמגיע לי ורוד רק מעצם היותי בת. לאחיי הגדולים היו חדרים מלאים ברהיטי עץ כהים וצבעי אפור וכחול מונוכרומטיים ללא ורוד. כשהייתי בת 13 אחי הגדול עבר לחיות כסטודנט בתל אביב ואני עברתי לחדר שלו, באופן מיידי וללא נקיפות מצפון על החדר הורוד שהתייתם. אני מרגישה צורך עז לציין בפניכם שאני לא ילדה כפוית טובה, אני מעריכה את כל מה שהורי העניקו לי ועדיין מעניקים מכל הלב, עד היום. למרות ובזכות הורוד.

כיום, בגילי הבוגר, ההבנה שלא אהבתי כילדה ריהוט שהוא "סט קומפלט", כשהכל תואם ובפרטים אחידים, משעשעת אותי. כבר אז הייתי עקשנית, לא הבנתי מה העניין עם הורוד הזה ולמה בגלל שאני בת אני צריכה חדר ורוד?.

לקח לי זמן, הרבה מאוד זמן. עברו כמעט 20 שנה, עד לתקופה הסטודנטיאלית שלי בשנקר שאימצתי חזרה את הצבע הורוד. היום אני מעצבת בורוד, לובשת ורוד ומתרגשת רק מלראות את הצבע הנהדר הזה. מעל לכל, מדובר בפוסט שנכתב בחודש אוקטובר, בזמן הזה בשנה בו צריך לעורר את המודעות לסרטן השד.

השנה, חברת ילדות שלי, החברה שתמיד דגלה באורח חיים בריא בכושר ותזונה,  גילתה שהיא אחת מתשע. לאחר שזה קרה, הלכתי להיבדק אצל כירורג שד בשביל לישון בשקט בלילות. לכן, הפוסט הזה לא סתם עוסק בצבע הרוד, בזכרונות ילדות ובענייני מגדר, אלא במודעות שלנו כנשים לבריאות שלנו.

לאחרונה, יצא לי להיתקל בכתבה בנושא הצבע הורוד, שם נחשפתי לגילוי מרעיש: ה-פמיניסטיות אימצו את הצבע הורוד! עכשיו אני עוד יותר מרוצה מהשיגעון שיש לי לצבע המדליק הזה שמשדרג כל דבר ומרגש עד מאוד, כמו קיר ורוד, ארון ורוד, שטיח ורוד, מדף ורוד, אגרטל ורוד, גוף תאורה ורוד, מיקסר ורוד, מחברת ורודה וכל דבר שרק יכול להיות ורוד.

ישנו חלל אחד בו אני משתדלת לא לשלב את הצבע הורוד, לפחות לא באופן דומיננטי והוא חדר השינה של הזוג ההטרוסקסואלי . אין לי בעיה עם חולצות בצבע ורוד לגברים, זה מהמם בעיניי, אבל יש משהו בחדר השינה הזוגי שצריך להיות באמצע בין הנשי לגברי וצבע ורוד שהוא כל כך נשי ורך, וכיום גם פמיניסטי, קצת בעייתי בעיניי. עם נגיעה קטנה של ורוד אני יכולה להסתדר, אבל לא עם טפטים עמוסים בפרחים ורודים או טקסטיל ורוד.

מי שאוהבת מאוד את הצבע על כל גווניו, מוזמנת להוסיף אותו לבית ולא לחשוש מתוצאה קיטשית. כל התמונות בבלוג הן ההוכחה לכך שורוד הוא נשי אך לא בהכרח קיטשי וילדותי.

אני באופן אישי, מטורפת על נוריות ורודות

לפעמים, כל מה שצריך הוא שתי פחיות של צבע ספריי, אחד פסטל ואחד עז ולצבוע כל אביזר קטן ועייף בבית. לא כל אביזר, אבל בהחלט אלו שזקוקים לצבע הנהדר הזה.

מסגרת פוליאסטר צבועה בורוד

מסגרת פוליאסטר שעלתה לי 15 שקלים וצבעתי בורוד פסטל עם מעט התזות של ורוד עז על הפיתוחים. המסגרת הפכה ללוח קטן, עליו אני תולה פתקים עם תזכורות או סתם מילות אהבה.

לצערי, המסגרת לא שרדה את הבנים שלי :( הנחמה הקטנה היא שזה היה מאד זול ופשוט לצביעה.

תזכרו, ורוד זה אחלה ורצוי ללכת ולהיבדק מדי פעם.