קשרים של מקרמה

ההשראה קיימת בתוכנו. קשורה לרגשות שלנו, קשורה לזכרונות שלנו וקשורה למה שאנחנו רוצים להגיד. השראה היא חלק מהדי אן איי (DNA) שלנו, מגיעה ממקומות מוכרים יותר ופחות בדיוק כמו זיכרונות ילדות. המקרמה הזה הוא הרבה יותר מזיכרון והרבה יותר מסתם השראה. תחושות וקשרים, לפעמים גם הסבוכים שלנו. מה שהיינו ומי שאנחנו היום, הרי עינינו רואות את הכל וההבנה קיימת בתוכנו.

קשרים של זכרונות, קשרים של מקרמה, חלק מהדי אן איי שלי.

תחושות וקשרים, קשרים סבוכים של ילדות, בגרות ואמהות.

לא האמנתי שאהיה האמא שאני.

אהבה והכלה, אמונה מלאה.

החופש והמקום להיות מי שהם.

לפעמים אני מנסה להציץ לתוך עולמם הפנימי, או לפחות לדמיין.

עולם ומלואו.

המציאות החיצונית פוגשת את המציאות הפנימית, לפעמים כן ולפעמים לא.

בילדותי, חייתי בעיקר במציאות הפנימית שלי.

במחוזות הדמיון והחלומות בהקיץ, בית הספר והסביבה היו התפאורה.

הבית בו גדלתי, מלא ביצירות של אמי.

אני זוכרת אותה רוקמת, סורגת, תופרת, מציירת, מפסלת ומבשלת.

חדר התפירה שלה היה מקום של יצירה, טקסטורות וצבעים.

ערימות של בדים, סרטים וצבעים ושולחן אחד באמצע.

אהבתי לעמוד על הכסא למדידות.

למרות סיכות התפירה החדות.

זכיתי בתלבושות מהודרות ומקוריות.

את זה אמא שלי תפרה לי.

אמא היא יותר מחצי די אן איי.

אמא שלי איתי בכל.

חלק ממני, חלק ממנה.

אהבת נפש.

ריחפתי לי במחוזות דמיוניים, מביטה אל עבר המקרמה.

מתבוננת ומדמיינת, מביטה בקשרים הסבוכים.

היום אני מבינה שנועדו להשאר.

חוקרת את הצבעים והעומקים, האבנים והמחברים.

המקרמה הזה היה מאז שאני זוכרת את עצמי.

היום הוא בבית שלי.

יש לי בית משלי, משפחה משלי.

היום אני אמא, הרבה יותר ממה שיכולתי לדמיין מה זה להיות אמא.

החיבוק, ההכלה, האהבה. להיות לביאה.

השראה לא חייבת להגיע מתוך מילים ברורות, גם לא מתוך תמונות. ההשראה קיימת בתוכנו, רק צריך קצת לנבור, להתיר כמה קשרים ולהבין את הסבוכים.

אמא שלי אוהבת אותי.

היא מעניקה לי הרבה, את כל מה שהיא יכולה לתת.

גם את המקרמה הזה בן ה-40 שנה שהכינה, היא נתנה לי.

אותו אחד שצללתי לקשריו המסועפים,

היום אני רואה אותו אחרת.

כבר הבנתי,

קשרים הם החיבור העמוק ביותר.

האהבה לאמא היא מעומק הבטן.

אמא שלי.

שנזכה לשנה טובה, מלאה בהשראה ואהבה.