בלוג / מסע אישי

הרהורים על השראה ולימודי עיצוב

קרוב ל-12 שנים עברו מאז שנרשמתי לבחינות הקבלה למכללת שנקר. לא ידעתי למה לצפות, הייתי בת 22, כל כך צעירה, במיוחד מנקודת המבט שלי כיום. ילדה סקרנית עם חלומות, שאיפות והרבה רצון ודרייב לעשות משהו אחר. את חוברת ההרשמה הכבדה קיבלתי בדואר, וכך היא נותרה סגורה במעטפה במשך יותר מחודש. בכל זאת, זה היה מהלך גדול ומשמעותי עבורי, ולקח לי זמן להבשיל לכך.

לימודי עיצוב פנים מבנה וסביבה שנקר צילום לירון גונן (1)
עם פתיחת המעטפה, החלום שהיה לי על לימודי עיצוב קרמי בבצלאל נשאר בגדר חלום. מאוד רציתי להיות אמנית שמתעסקת בחומר, אבל חששתי שמא זה יהיה אבסולוטי מדי עבורי, אז בחרתי בלימודי עיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר. רשימת הקורסים הייתה מרתקת והבנתי שלא מדובר בלימודי עיצוב פנים שמסבירים איך לעצב בית או כל חלל אחר. לומדים הכל מהכל, רק לא איך להציב ספה בחלל החדר ואיזה קיר לצבוע באיזה גוון.  זכיתי ללמוד במקום מרחיב דעת, מעניין ומפרה. לא למדתי טכניקה ויישום, אלא למדתי דברים שבזכותם הפכתי למעצבת שאני.

לימודי עיצוב פנים מבנה וסביבה שנקר צילום לירון גונן (3) לימודי עיצוב פנים מבנה וסביבה שנקר צילום לירון גונן (6)
היום, בשל הזיכרון המתוזמן עד מחניק של פייסבוק, ראיתי שלוש תמונות שצולמו לפני 8 שנים בדיוק, כחלק מעבודת המחקר לפרויקט הגמר שלי בשנקר. דרכם הבנתי את המשמעות של מקום דרך טקסטורה בתנועה, משהו שהיה קשור לרכבת הקלה בתל אביב (2007 כן). הלימודים לתואר ראשון בשנקר, ארכו כארבע שנים של קורסים מבוקר עד ערב, וכמובן שבבית המשכתי לעבוד על הגשות ופרויקטים עד לשעות הקטנות של הלילה. לא סבלתי מחוסר שינה כי הנפש והדעת פרחו והגיעו למחוזות שטרם הכרתי. וואו, כמה שזה היה ראשוני ומטריף.

לימודי עיצוב פנים מבנה וסביבה שנקר צילום לירון גונן (2) לימודי עיצוב פנים מבנה וסביבה שנקר צילום לירון גונן (4)
בניגוד לדעה הרווחת על לימודי עיצוב פנים, שם לומדים איך לשרטט ולהתאים צבעים, בשנקר לא למדנו את המקצוע. הדגש היה על פיתוח המחשבה, פיתוח שפה אישית, והבנה של מרחב וחומר. הפכנו למעצבים דרך למידה של מגוון נושאים ודברים מפתחי מחשבה, תודעה ודמיון. לא לימדו אותנו להציב ספה בחלל או לבחור צבע לקיר, ובצדק. עיצוב הוא הרבה יותר מצורה חומר וצבע, עיצוב הוא השלם שגדול מסך חלקיו. עומרי בן זוגי ואב ילדיי, תמיד תהה איך זה שלא למדנו לשרטט, לשווק ולנהל עסק כמעצבים עצמאיים. בשנקר לימדו אותנו לחלום ולחשוב מחוץ לקופסה. טכניקה זה דבר נרכש, במיוחד אם עובדים לאחר מכן במשרד, דבר שעשיתי לאחר סיום לימודי התואר. עבדתי משרה מלאה במשך 4.5 שנים בסטודיו לעיצוב ואדריכלות, שם התחלתי ללמוד את הטכניקה של השרטוט והתכנון, מתוך התמודדות קשה ולפעמים כמעט מייאשת עם תכניות של בניין בן 15 קומות, בתים פרטיים וקומפלקס של מבני בית ספר. הבסיס נלמד בשנה הראשונה. בהמשך עבודתי בסטודיו התמקדתי בדברים נוספים כגון צורה, צבע וחומר דרך פרויקטים שונים של עיצוב פנים. כל אלו הם כלים להצליח ליצור מחדש, כל פעם קצת אחרת.

לימודי עיצוב פנים מבנה וסביבה שנקר צילום לירון גונן (8) לימודי עיצוב פנים מבנה וסביבה שנקר צילום לירון גונן (9)התמונות של האוטובוסים עוררו בי געגוע לימי כסטודנטית. ימים בהם הכל עורר בי השראה (ולמזלי עדיין), המרחב סביבי היה  מלא בצבע וטקסטורה, הכל היה חומר שאפשר ליצור ממנו. הגעגוע עורר בי גם זיכרון פחות נעים משבוע שעבר, אז ראיתי פרסום בפייסבוק לסדנת הום סטיילינג, שם היה כתוב שהיא הדבר הנכון, שם לומדים איך לעצב בכמה חודשים. האם כך באמת? נניח שכן. מה שהיה לי פחות נעים, הוא הזלזול במעצבי הפנים הלומדים בבתי ספר לעיצוב, שהם לא אמנותיים מספיק ומלאי השראה. כאלו שרק יודעים לשרטט והם בעצם תוצר של בית ספר לעיצוב. אנחנו התוצר של מי שנבראנו להיות, לא של מה שלמדנו. אז בעיצוב כנראה שיש לך את זה או שלא, כי השראה ויכולת מגיעות מבפנים ומחוץ. לכן, צריך לחפור פנימה ולחלום החוצה בשביל להיות במקום של השראה תמידית.

וזו אני מקבלת ביקורת על תהליך בפרויקט הגמר שלי "סופר-טקסטורה"

וזו אני מקבלת ביקורת על תהליך בפרויקט הגמר שלי "סופר-טקסטורה"

 

אודות המחברת

לירון גונן, מעצבת פנים ויוצרת תוכן, בעלת סטודיו המתמחה בעיצוב פנים בר קיימא

4 תגובות

  • acropolice
    19 בנובמבר 2015 ב 17:05

    החזרת אותי 11 שנה אחורה! לא יאומן שעבר כל כך הרבה זמן. הלימודים בשנקר אכן לא היו לימודים של המקצוע, אבל אני חושבת שהרווחנו הרבה יותר מכך. היכולת ללמוד בעצמנו, לפתח חשיבה, קונספט ולהסתכל על עיצוב בצורה שונה. לפעמים אני אפילו מתגעגעת ללימודים ויכולת לעצב באקדמיה…

    להגיב
    • Miss Garot
      23 בנובמבר 2015 ב 12:51

      כן, לגמרי היה משהו בתקופה הזו, כל כך נאיבי וחולמני, מלא רגש ומחשבות. געגועים ללא ספק.

  • ציפי
    19 בנובמבר 2015 ב 16:22

    אישי ומרתק! אני מבינה מה שכתבת, ואני חושבת על אנשים שהם אוטודידקטים ולומדים לבד והם ככ מוכשרים. טכניקה תמיד אפשר ללמוד אבל פילוסופיה, מדעים, וכל מה שלמדתם הוא המעבר, והוא מה הופך אותנו לשונים ממכונות. את זה לא ניתן ללמד בקורס קצרצר, זה אני חושבת די מובן. זה מזכיר לי את הקורסים למורים ליוגה – 3 חודשים ואתה מורה……..המורה שלי למדה שנים, וגם היום לומדת. בזן בודהיזים נהוג לאמר שאנחנו תמיד תלמידים. זה מכניס ענווה פנימה. אם את לא מוכשרת גם 4 שנים לא יעזרו להפוך למעצב, אבל לפחות תהפכי בסופם לבן אדם מלא בתוכן. :)

    להגיב
    • Miss Garot
      23 בנובמבר 2015 ב 12:53

      ציפי, אני מסכימה איתך לחלוטין, צריך כשרון וצריך אמביציה וצריך גם עולם מלא בתוכן והשראה. ישנה בעייתיות בעולם האינסטנט שלנו, או שמא הבעיה היא לא בעיה בכלל אלא רק העולם שמשתנה..

השאירי תגובה