בלוג מסע אישי

מסע אישי | לב שבור, לב שלם.

הקיץ הגיע ויחד איתו הזמן לקלף את השכבות. לכתוב, להביע, למצוא את המילים שחיפשתי במשך כל כך הרבה חודשים. לא כתבתי כאן הרבה לאחרונה, אבל ידעתי שברגע שארגיש נכון לכתוב, הכותרת תהיה 'לב שבור, לב שלם'. כי ככה זה בחיים, לא?!

היה חורף לא פשוט. חורף של התמודדות עם אבא במצב בריאותי מאוד לא טוב. אבא שיצא מהבית בבוקר יום שלישי בחודש ינואר, ועדיין לא חזר בשל מצבו המורכב. אבא שתמיד אומר לי שהוא אוהב אותי, לפעמים הוא פה ולפעמים לא. ואני? הלב שלי שבור.
אבא שלי, אמא שלי, הבית שלי והמשפחה שלי, כולם עברו ועוברים טלטלות קשות. ועדיין, אנחנו מתמודדים כל יום ביחד עם מציאות חדשה. זה הלב השבור שלי. אך בחיים, כמו בחיים, כשיש מזל, הדעיכה מגיעה יחד עם צמיחה והתחדשות, ממש כמו שמחה ועצב המתקיימים במקביל. דברים קורים כל הזמן ובכל המישורים. ואני, חיה כבר חצי שנה עם לב שבור, שהוא גם הכי שלם שיש.

popovy sisters

הלב השלם שלי, ולבו של הבן שלי, פועמים יחדיו בגופי. שניים בגוף אחד, הוא ואני. פועמים, מרגישים, צומחים ומתפתחים. אני נושאת ברחמי את בננו השלישי כבר כשמונה חודשים, יחד עם בן זוגי ושני הגוזלים שלנו במסע שלהם ושלנו בעולם.

כך הכל קרה לי, בלי לחשוב יותר מדי ובאמצע החיים. רגעי שמחה מדהימים יחד עם קושי עצום ולא מוכר, קושי שמביא עמו התבגרות מהירה והבנה קצת אחרת על החיים. הגעתי לרגע בו אני כותבת ומשחררת את העצב שהיה בתוכי באמצעות המילים לאוויר העולם, למרחב הוירטואלי, למקום בו רובנו חווים רגעים דומים, אותם רגעים מאושרים ומאתגרים.
בילוי תדיר בחוף הים עוזר לשטוף את המכאובים, מחבר אותי אל הדברים הטובים, ובעיקר מעניק איזון שבועי בין השמחה לעצב, בין היצירה לכאב. ההבנה כי זו המציאות שיש עליי לחיות ועמה צריך להתמודד, מאפשרת לי לצמוח, לפרוח ולאהוב. כי גם אם הלב כואב, מתמודדים.popovy sisters 2

היום אני מבינה שחיכיתי לרגע בו השמש תגיע, לרגע בו העצב יתחלף בתקווה. החיים בצמיחה, ואכן זה כך. עם כל העצב שהיה ועדיין קיים, אני מרימה את ראשי לקראת הקיץ הקרוב והתקופה שתבוא עלינו לטובה. הפרספקטיבות על החיים ומשמעותם מתחדדות והאנרגיות מנותבות למקומות הנכונים. היום אני כבר במקום חזק, במקום בו אני מוכנה לטרוף את העולם, שלי כמובן.

לקראת לידתו של התינוק שלנו (כן כן, שני בנים ובן ואנחנו מקבלים את זה באהבה עצומה), החלטתי לחזור ולכתוב באנרגיות מחודשות, אחרות, עם הרבה השראה ישנה וחדשה. תלאות החורף חיזקו אותי באופן שאין לשער, ואני כאן במלוא כוחי, במלוא חשקי, ובמלוא אהבתי.popovy sisters 1

תודה לכם שהגעתם איתי עד לכאן.

התמונות שבחרתי הן של בובות מיוחדות, יצירות אמנות של שתי אחיות תאומות בשם Popovy Sisters.  קצת שבור וקצת שלם. כמו כל אחד ואחת מאיתנו.

 

Share on LinkedInTweet about this on TwitterEmail this to someoneShare on Google+Pin on PinterestShare on TumblrShare on Facebook
בואי נדבר :) 054-6887045

You Might Also Like...

20 Comments

  • Reply
    liatbelzer
    4 ביולי 2016 at 15:49

    יש לך כתיבה שנכנסת עמוק לקישקע ועושה שם מהפיכות..פוסט עצוב-שמח כמו החיים של כולנו. כמה מוכר, ובכל זאת היטבת לדקק את התחושות בצורה מופלאה.
    מאחלת לך תקופה חדשה של אושר, הגשמה והמון חדוות משפחה ואם תרצי ילד רביעי-דברי איתי
    אמא לשלושה שלא ויתרה..3 בנים+ בת (טום בוי) לקינוח

  • Reply
    ימה
    3 ביולי 2016 at 21:35

    את מדהימה!
    גם בחשיפה וגם בביטוי, והרבה מאוד בתחושות.
    זה בטח לא פשוט לראות ככה את אבא, וכל המשפחה מטולטלת ומנוערת, ופתאום- מה המקום שלי? האם אני בת או שמא אני אמא או אבא? או אולי שניהם? אבל כמו שכתבת- מתוך השבר יש צמיחה ודברים חדשים שקורים,
    ואני מאמינה שלפעמים הטלטול הוא זה שמעיר או יוצר עוצמות חדשות וחזקות מאוד, וטובות.
    ואלו החיים, מטלטלים וקצת לא ברורים, אבל היופי שאנחנו בוחרים להשאיר או לקחת (בכיתי כשקראתי את המילים שלך שתמיד הוא אומר לך שהוא אוהב אותך, ולפעמים הוא פה ולפעמים לא)- הם אלו שעושים את החיים שווים כלכך.
    חיבוק גדול, למרות שאנחנו לא מכירות,
    מאחלת לך לידה קלה, שתביא מרפא וחוזק למשפחה כולה!

  • Reply
    שירה גנני
    29 ביוני 2016 at 08:39

    ריגשת אותי מאד. מאחלת לך ימים שטופי שמש וכח וחוסן, רגעי חסד ורכות גדולה. תודה על השיתוף הכנה

    • Reply
      Miss Garot
      30 ביוני 2016 at 10:48

      תודה רבה שירה.

  • Reply
    ציפי
    28 ביוני 2016 at 21:57

    לירון היקרה. כתבת נורא מרגש וממש ככה, גם עצוב וגם ככ שמח. כואב על אבא שלך, ועל כולכם בשלו, על אמא שלך שאבא שלך כבר לא כמו שהיה קודם, והכל כואב. והבן שבדרך, איזו שימחה! חיים חדשים זה ככ משמח. אני שמחה שמצאת את האפשרות לשחרר ולהוציא דברים החותה, מחשבות ורגשות. אני מכירה את זה אצלי. יש זמן של שיבלול, ואחר זמן של פתיחה של מה שהיה ככ סגור. מקווה שזה יהיה אצלך לאורך זמן!!

    • Reply
      Miss Garot
      30 ביוני 2016 at 10:50

      תודה ציפי! בהחלט היה זמן של שיבלול, ואני שמחה ששיתפתי. עכשיו מקווים לימים בריאים יותר :)

  • Reply
    yonitzuk
    28 ביוני 2016 at 21:31

    כתבת מופלא. חיבוק

    • Reply
      Miss Garot
      30 ביוני 2016 at 10:50

      תודה יונית. וגם על החיבוק.

  • Reply
    maya
    28 ביוני 2016 at 20:06

    מרגשת.

    • Reply
      Miss Garot
      30 ביוני 2016 at 10:51

      :)

  • Reply
    מירי
    28 ביוני 2016 at 15:55

    דמעות ! ריגשת אותי חיבוק ענק

    • Reply
      Miss Garot
      30 ביוני 2016 at 10:51

      תודה מירי

  • Reply
    לירון
    28 ביוני 2016 at 13:44

    אהבה יפה שכמוך, כותבת כמו שאת מעצבת. חדה, רגישה ומעוררת התפעלות. אוהבת אותך.

    • Reply
      Miss Garot
      30 ביוני 2016 at 10:52

      גם אני אוהבת אותך 3>

  • Reply
    עדית
    28 ביוני 2016 at 12:22

    תודה על השיתוף. בריאות ושמחה.

    • Reply
      Miss Garot
      30 ביוני 2016 at 10:52

      תודה עדית

  • Reply
    hamudale
    28 ביוני 2016 at 12:12

    איזה פוסט יפיפיה. ויזואלית ומילולית.
    יוצא מהלב ונכנס ללב.
    על החתום, אמא לשלושה בנים ובן.
    :)

    • Reply
      Miss Garot
      30 ביוני 2016 at 10:53

      תודה :)

  • Reply
    הדר
    28 ביוני 2016 at 11:54

    יקרה. הכתיבה שלך תמיד נוגעת הישר לתוך הלב והנשמה…

    • Reply
      Miss Garot
      30 ביוני 2016 at 10:54

      תודה יקירתי 3>

    Leave a Reply